שקט
ארקדי זיידס
ארבעה גברים על ריבוע במה נמוכה.
כל הפעלים של אין מוצא. במים, באוויר, לא לטבוע. בתחינה, בבקשה, בכוח, כמבקש לקלף מעצמו דבר בלי מה בלי רווח, בלהסתיר את העיניים שלו, שלך, בניסיון לגעת, בלי ידיים, בהתחמקות ממגע, בצעקה שהיא סוף פיסקה מוזיקלית . בשמירה על השני, בהגנה,בניסיון להיכנס לחלל האוויר של השני, בקרבה גדולה בלי לגעת, בעוצמה שיכולה לפוצץ מבפנים,תנועות לקראת מכות הופכות לתנועות לקראת מגע שאסור לגעת, בתשוקה, בחרון של חיה פצועה, מכה ברצפה נגד עצמך, להיות כל הזמן זה שנגד, לפי התור יוצא מדעתו בתוך גופו המפרכס, עד שבא זה החזק יותר ברגע הזה ועוצם את עיניו של זה המפרכס ואוחז בראשו ולוחש לו דברים שאיננו מבינים, בערבית, ביחד ניפול, ניסוג בכח, ננסה לקום ולא נוכל, לאט תיפתחנה כפות הידים מעוית הכאב לידיים פשוטות, תראו הנה ידיים שרק לא תהפוכנה שוב לאגרוף שימשוך אותי מטה אל הקרקע. התהום קוראת, לאופיר יודולביץ שרוצה לעוף ולמוחמד מוגרבי שרוצה להיות מלך ולארקדי שאף פעם לא היו פניו פתוחות כל כך, ולהפציר עכשיו באחרים.
איך זעם הופך לתנועה.
אחרי ההצגה הראשונה אבא של מוחמד בא אליו, נתן לו סטירה ואמר- אף פעם לא הייתי כל כך גאה בך.
הגרפיטי שלclone ברקע, חיות פרא טבועות למחצה בים של אדמה או של מים.ציפורים מקרטון על מקלות כמו דגלים שמנקרות באופיר שרצה לעוף.
הפנים של רביע, הצחוק שלו החם מול הטירוף של אופיר, השנאה הנמסה בגוף. רעש של גלים מתנפצים ואחר כך המהום וקולות נמוכים של תום טללים.
"שקט" של רקדי זיידס זה לא " עוד ריקוד". זו החשיפה ההגדולה ביותר, הפנים של מה שקורה כאן לערבים וליהודים, נלחמים בדמונים שבתוכם. רביע אומר בשיחה אחרי המופע- תנו לי קצת חופש מהכיבוש כדי שאוכל להביע את רגשותיי.
קו- פרודוקציה עם הפולנים, דרמטורגית פולניה בשם יואנה חסניירובסקה. בפוזנן סגרה את הקבוצה בדירה אחת, אחרי חצי שנה יצאו אחרים.
. בתכניה כתוב: .. ארבע הדמויות ב" שקט" פועלות בנוף מלא חמלה, תוקפנות בלבול וכמיהה, ונמצאות בחיפוש מתמיד אחר המקום שיאפשר להן להכיל ולהבין- מקום שיש בו שקט".
שנתיים עבדו יחד במג'דל שאמס ובכפר יאסיף. עכשיו יש שם ילדים שיודעים לרקוד קפואירה וגו'דו בשפות שונות של אלימות שהפכו להבנה.
זו עבודה חזקה כל כך שקשה לנשום, וכנה כל כך שקשה לא לבכות, ובכל זאת כל הזמן בשליטה של מעשה אמנות. נפלא ונורא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה